Vae Victis

או המות בפרופסורה

שקעתי כלי בספרים נושנים,

גדלו בעיני האותות.

עת רבה מדי עשיתי אתם

ואין לי מנוס עוד.

האמת עוד זוהרת בזהר נושן –

אך איך נקבל זהרה?

רופף הקשר בין הדורות,

והדעת אינה טהורה.

תמונה מבלבלת של שפעת הימים

הבאתי אתי משם.

הייתי מוכן ומזמן לזנוק –

אך הזנקתי? האמנם?

הנה פרשו הסמלים הישנים.

לא שוטה המקבל, מתברר.

אך מה שהולידו תמורות הימים

סמוי מעיני וזר.

הזמן שנמר מזרה בי אימים,

שוב לא יסוג עכשו.

ומי שפג חזונו בכאב

מתענג על אשרו המסאב.